במאמר קצר זה אציג תהליך טיפולי ב- EMDR עם שני ילדים שהגיעו לטיפול עם סימפטומים של חרדה ופחד  מספר שנים לאחר שהתמודדו עם  התפרצות של תסמינים שחייבו פרוצדורות של אשפוז, בדיקות וחוויות נילווה של כאב בילדות המוקדמת.

דינה מתבגרת בת 13 הופנתה לטיפול על ידי המשפחה לאחר שפנתה להוריה והתלוננה על רגעים בהם חשה מועקה גדולה, לא מוגדרת, או על פי דבריה "הרגשה שמשהו רע עומד לקרות". ההורים ניסו לברר מה הטריגר שעורר את התחושה הזו, ודינה דווחה כי חשה כך, מאז שהמשפחה אמצה כלבלב חדש. היא סבורה שהשינוי גרם לה לחוות תחושה של חוסר נוחות ותעוקה.

ההורים מתארים ילדה עם התפתחות רגילה, למעט העובדה שבגיל שנה החלו פרכוסים לא מוסברים (Infantile spasms), ועלה חשד לסינדרום רפואי שיש לו דרגות שונות של חומרה. בצורתו החמורה ביותר יש אפשרות לפגיעה מוחית קשה. לצורך הבירורים, דינה עברה בדיקות רבות, MRI, בדיקות גנטיות שונות ,וקיבלה בשלב הראשון הורמונים לדיכוי הפרכוסים. בגיל שנתיים הסתיימו הבירורים והובהר להורים כי התופעות שזוהו מסמנות על הסינדרום בצורתו הקלה, וכי הפירכוסים ייעלמו בחלוף הזמן, ללא צורך בהתערבויות נוספות. מאז ,למעט בדיקות תקופתיות אין צורך בהתערבות רפואית נוספת. ההורים תארו אותה כילדה שהגיבה ללא תגובות קשות לטיפולים שעברה.

רן, בן 10 אובחן בגיל שלוש, בבעיה רפואית של יצירת אבנים בכיס המרה. מכיוון שזו איננה בעיה שמאפיינת ילדים צעירים בדרך כלל, לקח זמן להגיע  לאבחנה רפואית ברורה. הרופאים הצליחו לייצב אותו ללא התערבות כירורגית ובטיפול מניעתי, אולם  במהלך תקופה ממושכת היה עליו לעבור בדיקות רבות, והוא סבל מהתקפי כאבים.
הוא נמצא במעקב דו שנתי. לאחרונה היה עליו לבצע בדיקות דם שלא הצליח לעמוד בהן, ונראה כי  פתח פוביה מזריקות.

מודל ה- AIP ,מניח שבטיפול ממוקד בחרדה, יש להגיע אל רשמי הזיכרונות ההתחלתיים, שהם הגורם לסימפטומים בהווה. עלתה שאלה, כיצד יש לעבוד עם שני המטופלים הללו,  אשר חוו אירועים קשים בגיל צעיר, אירועים שאין לגביהם כאב מודע ומוצהר. כמו כן ,עלתה השאלה כיצד לשחזר את אירועי העבר המוקדמים שייתכן שמזינים היום את המערכת בחרדה?

ההתחבטות עם דינה כמתבגרת, הועצמה מכיוון שהיא עצמה לא בטאה מצוקה ישירה סביב חוויות העבר.
בדיווח שלה, כמו גם בדיווח של ההורים, היא הייתה תינוקת חייכנית ושמנה (בשל זריקות ההורמונים). התקופה בה התפרצה המחלה הייתה עבורם תקופה של קושי גדול וחרדה בצל האפשרות שהיא תהייה פגועת מוח, אבל היא עצמה, על פי תפיסתם ותפיסתה שלה, לא חוותה כאב או סבל. האתגר בטיפול אתה, היה לחפש יחד עמה, את החוט המקשר בין הטריגרים בהווה לבין חוויות העבר.

רן לעומת זאת, ידע לתאר את האירועים שעבר, באמצעות זיכרון מודע ומאורגן. אולם החוויה שעברה ממנו, הייתה של ניתוק רגשי גדול וקושי להביא ביטויים של רגש, בין אם היו אלו ביטויי רגש של שמחה או חרדה ובין אם של עצבות. מול הצורך הנוכחי להתמודד עם פוביית הזריקות הוא הפגין אמביוולנטיות רבה סביב הצורך בטיפול והאפשרות שיוכל להיעזר בטיפול. הפחד הגדול שלו היה שמא יכשל שנית ויחוש אכזבה גדולה שלא עמד במשימה של התמודדות עם פחד הזריקות, כפי שקרה בפעם האחרונה כשהיה בבדיקת הדם בה לא יכול היה לעמוד.
נראה היה שהאתגר הטיפולי הראשון איתו היה להתמודד עם הקונפליקט הפנימי שלו להתמסר לתהליך ולהיות מוכן להכנס לעיבוד הטראומה.

התהליך הטיפולי עם דינה

המשימה הראשונה של המשפחה הייתה למצוא ביחד עם דינה תצלום מהתקופה שהייתה מאושפזת. לספר מעט יותר על החוויות שלהם באותה תקופה. זו הייתה הזדמנות לאפשר לדינה לשאול שאלות, ולשתף בתחושות הדאגה שהם חוו בתקופה ההיא.

בעבודה עם דינה נבחר הטרגט הראשון, שהיה התצלום של הילדה ה"נפוחה" (זריקות הורמונים). תחילה התבקשה דינה לנסות ולהתחבר אל הילדה הקטנה להתבונן בה ולנסות לתאר מה היא מרגישה, מה היא חושבת, והיכן בגוף היא חשה את התחושות הללו.

NC: אני קטנה וחלשה

PC: זה תם ונשלם.

הדיאלוג עם הילדה הקטנה חיבר את דינה לחוויה של הסכנה, הדאגה הגדולה שהיא גורמת להוריה, תחושת אי הוודאות והפחד שמא משהו רע יתרחש. היא אכן הצליחה לסיים את העיבוד ב SUDS נמוך וניתן היה לערוך אינסטלציה של ה PC.

כדי לעבד את החרדה בעבר נבחר האירוע שבו היא חווה את הסבל והאין אונים באמצעות הכלבלב החדש שהגיע הביתה.

טרגט שני: הכלבלב הקטן שכשמוצאים אותו חוצה מהבית עומד חסר ישע ומיבב.

NC: אני לא יכולה לסבול את הכאב הזה

PC : אני אעמוד בזה

באמצעות ההשלכה על הכלבלב עבדה דינה את חוויות חוסר האונים שלה והמועקה שעלתה כחוויה פיזית של לחץ בחזה, חרדה שהיתה בסיס ההזדהות הלא מודעת עם חוסר הישע של הכלבלב.

טריגרים נוספים בהווה לעלייה בתחושת המועקה היו המצבים בהם התהווה מתח בינה לבין אמה.

נראה היה שבכל פעם שהאם כעסה והתפתח קונפליקט בין השתיים עלתה חרדה גדולה אצל דינה, והיא התחברה אסוציאטיבית למחוזות העבר של אין אונים ילדי, ותחושה לא ברורה של אחריות לא מותאמת לרגשות הקשים שעלו אצל אמה.

טרגט שלישי: אמא כועסת עלי ואני חסרת אונים מול הרגשות הקשים שלה.

NC:  משהו לא בסדר אצלי

PC: אני בסדר כמו שאני

בהתבוננות על ההקשר הרחב של אירועי העבר, לתסמיני המועקה בהווה, ולחרדה הקיומית שעלתה בגיל ההתבגרות, נראה היה שיש צורך להתחיל בעיבוד של האירועים המוקדמים ביותר הקשורים לחוויות החרדה, חרדה שעגונה בתקופת המחלה. אותה חרדה שפעוט עלול לחוש במצבים בהם עולה אי וודאות גדולה לגבי התפתחותו ובריאותו. דינה חוותה ילדות מוקדמת מטלטלת, הורים שהתנהלו במצבים של חרדה גדולה ואי וודאות, ולמרות שעברו הרבה שנים, נראה כי כעת, עם תחילת ההתבגרות היא הוצפה בתחושות המוקדמות שלא יכולה הייתה לזהות את מקורותיהם. הטיפול אפשר לה לערוך אינטגרציה בין העבר להווה. בין הילדה הקטנה שנותרה עם תחושות של חרדה גדולה ומציפה, חרדה שתורגמה לסכמה :"משהו רע עומד לקרות".

התהליך הטיפולי עם רן

תחילת העבודה עם רן הייתה בהזמנה עבורו לנסות לאפיין ולהגדיר את שני הקולות הפנימיים שהוא חווה כחלקים בתוכו:

זה שלא מאמין שיצליח להתמודד וזה שמוכן לנסות ומזמין אותו להתנסות.

הוא התבקש לצייר אותם כשתי דמויות ובליווי גרייה בילטרלית, להזמין את הדיאלוג בין שתי הדמויות הללו.

לאחר שגוייס החלק שמוכן להתמודד, הוא הוזמן לדמיין תסריט בו הוא הולך לבדיקה עתידית תוך כדי שהוא מגייס את המשאב "יש לי את הכוח להעיז". תמונת הסיום של הסרט הזה הייתה תמונה של הצלחה בהתמודדות עם הפחד מזריקות.

באופן הזה רן פגש את החלק שמסייע לו להתמודד עם הרצון לוותר ואף יכול היה להריץ בדמיונו את הסרט שיש לו סיום המסמן הצלחה.

לאחר שזוהה, חוזק והוטמע משאב התמודדות, ונערך התסריט של התמודדות עם קושי נצפה בעתיד, שבסופו יש סיום של הצלחה והתמודדות, עברנו לשלב הבא.

בשלב הזה, נבנה נרטיב יחד עם ההורים והמטפל. נרטיב שבו חזרו ההורים על תיאור התהליך של התפרצות המחלה, הבדיקות, תוך מתן דגש למקומות שבהם ייתכן שחווה פחד, אך לא בטא אותו באופן ישיר.
באמצעות הנרטיב הזה התאפשר לחלק הילדי החושש לבוא לידי ביטוי מתוך מקום מקבל ומחזק.
ההורים תארו גם בתוך הנרטיב כיצד תמכו בו וכיצד הרגיעו את הילד הקטן והחושש, מול הפחד והכאב הנלווה. הנרטיב סופר בליווי גרייה בילטרלית. לאחר מכן ,התבקש רן לצייר את  קו-הזמן בו הוא העלה את האירועים שהוא מציין כקשורים לפחד  מזריקות או פרוצדורות רפואיות, מהתקופה שהמחלה התפרצה עד היום.

"סמן את כל האירועים מתקופת המחלה ועד היום שאתה נזכר בהם כאירועים שבהם חווית פחד.
מתי הפחד התחיל? בכל תקופת זמן על פני הקו תציין את מה עוצמת הפחד שחווית מ-0-10.
מגיל 2-3, 3-4,4-5, 5-6 מה הייתה עוצמת הפחד בכל תקופה מ 0-10?

לאחר המיפוי על קו הזמן רן נשאל:

"כשאתה מסתכל על כל האירועים שסימנת איזה מכולם השפיע הכי הרבה על הפחד שלך?"

הוא בחר באירוע שבו חווה כאב  פיזי משמעותי בבדיקה, למרות שהצליח לעמוד בה. על האירוע הזה נערך עיבוד.

בשלב הבא, סימן רן את האירוע הכי קשה בו פגש את הפחד הגדול ביותר שחווה: בדיקת הדם בה לא יכול היה לעמוד. גם על האירוע הזה נערך עיבוד.

בסוף התהליך הוא התבקש לדמיין FLASH FORWARD. הוא דמיין תמונה של מציאות קטסטרופלית, אפשרית, של מצב עתידי שעדיין לא קרה, מציאות קטסטרופלית שמגלמת בתוכה את הפחד הגדול והקטסטרופה הגדולה ביותר שיכולה להתרחש במצב בו עליו לערוך בדיקת דם.

"מה שעלינו לראות כעת הוא מה הדבר המפחיד ביותר שאתה מדמיין שיקרה בעתיד. המקרה הגרוע ביותר ממנו אתה מנסה להימנע. דמיין תמונה של הרגע הזה."

על התמונה הזו נערך עיבוד של הפרוטוקול הבסיסי.

בסופו של תהליך התבקש רון לדמיין מצב עתידי שבו הוא חווה קושי עם הבדיקה ומזמן את עצמו לראות מה יקרה במצב העתידי בו יעלה הפחד. רק לאחר שהוא הגיע לSUDS – 0 ולאמונה חיובית בדרגה של VOC -7 ,נערכה אינסטלציה.

בשני המקרים שתוארו, נראה היה שהעיבוד של החרדה והפוביה תובע בנייה של נרטיב אודות החוויות "של הילד הצעיר והפגיע" שחווה אירועים טראומתיים בעבר, זאת התאפשר באמצעות בניית הנרטיב ההורי.
החזרה למקורות מוקדמים שאינם נוכחים בתודעה הפעילה, של הקליינט, באמצעות הנרטיב ההורי, היוותה שלב ראשון שלאחריו התאפשר תהליך של עיבוד על פי הפרוטוקול הסטנדרטי.

למרות שבגילאים צעירים מאד, הפגינו שני המטופלים, התמודדות ללא ביטויי חרדה קיצוניים, לנוכח הבדיקות הרפואיות והכאב הפיזי והרגשי שחוו בתקופת הילדות המוקדמת, נראה היה כי חרדה זו, שכנה במעמקי התודעה והתפרצה מול אירועים טריוויאליים, דווקא לאחר שהסכנה הבריאותית חלפה. ההתגייסות לתפקוד ולארגון של כוחות, התאפשרו תחת המשבר, אך בשלבים מאוחרים יותר, נדרש שוב לתת מקום למפגש אחר עם זיכרונות העבר, מפגש שמזמן גיוס של כוחות, משאבים וביטחון בריאותי בהווה.

מקורות:

 

Gomez, A.M. & Shapiro, F. (2013). EMDR Therapy With Children: Journey Into
               Wholeness.  Child & Family Professional Journal.

Gómez, A. M. (2012). Healing the Caregiving System: Working with Parents within a
             Comprehensive EMDR Treatment.  Journal of EMDR Practice and Research, 6,
             136–144.

     De Jongh, A., Ten Broeke, E., & Meijer, S. (2010). Two Method Approach: A Case Conceptualization Model in the Context of EMDR. Journal

of EMDR Practice and Research, 4(1), 12‐21

 

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אסתי בר-שדה, פסיכולוגית חינוכית, מדריכה, Trainer Child Europe EMDR ,מדריכת EMDR.
מטפלת בעלת ניסיון עשיר בעבודה עם EMDR, מלמדת ומדריכה מטפלים בתחום העבודה עם ילדים ונוער. הוכשרה יחד עם ברברה וויז'נסקי על ידי Tinker Bob ו- Wilson Sandra כ- Trainer Child EMDR ויושבת עמה כנציגות ישראל בחטיבת הילדים ב- Europe EMDR.