A HYPOTHETICAL MECHANISM OF ACTION OF EMDR:
THE ROLE OF SLOW WAVE SLEEP
BY: Marco Pagani & Thomas Borsato & Sara Carletto
למאמר המלא באנגלית, לחצו כאן
*תרגמה את עיקרי המאמר: ליאורה מחט
Emdr הוכחה כשיטה המצליחה לעבד אירועים טראומטיים ולהפחית רמת חרדה.
בשנים האחרונות, כמות המחקרים שהתמקדו בשימוש בהדמייה מוחית במחקר על EMDR, עלתה באופן משמעותי.
ההשפעה של EMDR על קליפת המח ותת קליפת המח המעורבים בהפרעה פוסט טראומטית, הוכחה על ידי מס' מחקרים, שהדגימו את הקשר בין העלמות סימפטומים ונמצא כי השינויים שנוצרו בקליפת המח – חזרו למצב נורמלי.
בנוסף, מטופלים שלא הגיבו ל-EMDR הראו דפוסים משונים של הצפיפות העצבית באזור הלימבי.
EEG שבוצע בזמן אמת, אשר ניטר את הפעילות בקליפת המח בזמן BLS גרם לכך ש-EMDR הפכה לפסיכותראפיה הראשונה שבה נוירוביולוגיה מתוארת בזמן אמת בשיחה תראפויטית.
עד לא מזמן, השתמשו ב-EMDR על מנת לסייע בהפחתה של חרדה ודיכאון ועל מנת לשפר את איכות החיים.
EMDR מוכרת כשיטה מתוקפת לטיפול ב-PTSD ולהפרעות נוספות, יש עדיין ויכוח על אופן תפקודה.
EMDR היא הרבה יותר מרק תנועות עיניים, וחלק גדול מהויכוח אודות השיטה, הוא האם הגירוי הבילטראלי הוא חלק אקטיבי בטיפול? האם הוא שונה מאד מהמכניזם שאחראי לאפקטיביות ,שנובע בעצם מהפעלת החלק הממוקד בטראומה וזה למעשה טיפול קוגנטיבי התנהגותי עם חשיפה?
*העדויות הן ש-EMDR מפעיל ומפחית את הזכרונות הטראומטיים וזה גורם לרצון לחקור את המכניזם שבבסיס ה-EMDR. *
המאמר מציע שני מודלים: מודל OR – תגובה מכוונת להרגעה המציע מסגרת תאורטית המסבירה את תחושת הרגיעה אחרי גירוי בילטארלי. OR מבוסס על רפלקס טבעי הקשור לכל גירוי המקושר לתגובה מוגברת לסכנה פוטנציאלית עם תגובה אוטונומית. תחושת ההרגעה בהעדר סכנה מעמעמת את הזכרון הטראומטי ויוצרת הכחדה מהירה.
מודל שני, מודל זיכרון העבודה - מציע שגם גירוי בילטראלי וגם דימיון ויזואלי, מתקיימים בקיבולת מוגבלת בזיכרון הפעולה.
התחרות על המשאבים הנוצרת על ידי הגירוי הבילטראלי והעבודה בדימיון, יוצרת תמונות פגומות, כך שהתמונות המפריעות הופכות פחות מופעלות רגשית ופחות חיות. רוב העדויות מבוססות על הסקה מניסויים לא קליניים יותר מאשר ניסויים קליניים ולכן הם לא מבוססים על עדויות נוירולוגיות.
מחקרים הציעו ש-EMDR גורם לשינויים בקישורים בחלק במח -קורפוס. רעיון זה עולה בקנה אחד עם תיאורית ה-AIP ועם הדיווחים של המטופלים על שחרור זיכרונות עבר במהלך הטיפול.
באופן כללי, למחקרים אלו תפקיד משמעותי בהבנת חשיבות של תנועות העין. נראה כי הגירוי הבילטראלי אינו רק המאפיין הייחודי של EMDR אלא גם הגורם לתגובה מהירה יותר בטיפול ב-EMDR בהשוואה לפסיכותרפיות אחרות.
מחקר מטא אנליזה שנערך ב-26 ניסויים מבוקרים אקראיים דיווח על השפעה מתונה אך משמעותית של הגירוי הבילטראלי.
גם תאוריית ה-OR ותאוריית זיכרון העבודה מייחסות לגירוי הדו צדדי את התפקיד המשמעותי במכניזם של ה-EMDR.
הערך המוסף הנוירוביולוגי יכול להיות מה שמשלים את הכחדת הזיכרון הטראומטי, אבל עדיין לא הובן לחלוטין מכניזם זה.
מספר תאוריות נוירוביולוגיות של מנגנון הפעולה הוצעו בעבר בכדי להסביר כיצד עובד EMDR.
הדמיות מוחיות תרמו להבנה כי יש השפעה ישירה לאזורים בקליפת המח שמעורבים בפוסט טראומה.
ב-2007 מחקר גדול יחסית הראה כי יש שינוי בזרם הדם שנשלח למקומות שונים במח בין מטופלים שהגיבו לטיפול ב-EMDR
ובין מטופלים שלא הגיבו. מחקרים אלו אושרו על ידי מחקר פונקציונאלי שנערך לאחרונה בשימוש בטכניקה FMRI אחרת.
אנשים שלא הגיבו לטיפול EMDR נמצא כי הצפיפות העצבית המוחית שלהם שונה ויש להם מעט חומר אפור באזורים במח שבו EMDR עובד.
במחקרי EEG נמצא כי השילוב של הגירוי הבילטראלי והזיכרון בטראומה גורם להיפר אקטיבציה בקורטקס, מה שלא נמצא במחקרים אחרים על טראומה שלא כללו EMDR. כמו כן נמצא כי אחרי טיפול EMDR מוצלח, לא נמצאה פעילות מוגברת בקליפת המח ופעילות הנוירונים המוגברת עברה לאזורים בעלי רגישות קוגנטיבית.
המאמר משער כי תוצאות אלו מראות לנו שנקודת הסיום של עיבוד הזכרון הוא העברה של זכרון טראומטי ממצב של חסר מילים, מוצף רגשית – לקורטקס, בו הוא מעובד ועובר אינטגרציה וניתנות לו מילים ומשמעות.
אנו יכולים לקשר בין העדויות הנוירוביולוגיות לתנועות העיניים ושנת חלום. מטופלים עם פוסט טראומה חווים הפרעות קשות בשינה, נדודי שינה וביעותי לילה הינם נפוצים מאד. שינה מקלה על העיבוד הרגשי ובעיות בשינה מייצגות לחץ פסיכולוגי.
איכות שינה ירודה מנבאה חומרת תסמיני פוסט טראומה. והפרעות בשינה יש להן אפקט שלילי על הזכרון, על החומר האפור באמיגדלה ובהיפוקמפוס.
במהלך שנת חלום מתועדים גלי תטא, ובמהלך שינה ללא חלום, גלי דלתא. במהלך שינה ללא חלום, נמצא כי מידע עובר מההיפקמפוס לתת קליפת המח ומתארגן ברשתות הזכרון. הדיאלוג בין ההיפקמפוס ותת קליפת המח, מקודד זכרונות.
במהלך שנת חלום, יש עליה בפעילות מההיפוקמפוס לתת קליפת המח מה שגורם לנו להבין שזכרונות יותר אינטנסיביים פועלים ומקודדים. בשלב זה אסוציאציות חדשות על אירועים רגשיים מתווכים על ידי המערכת הלימבית. בזמן הערות, האירועים האוטוביוגרפיים, הרגשיים וייתכן הטראומטיים מיוצגים בקורטקס, החלק העליון של האונה הקודקודית. מייצוג תפיסתי כזה המידע עובר להיפוקמפוס ולאמיגדלה ומקבל את הייחודיות שלו (תיאורי ורגשי) בשלב זה ההיפקמפוס והאונה הפרה פרונטלית מקודדים את הזיכרון ויוצרים זיכרון חדש.
קיימת השוואה בין גירוי בילטראלי בטיפול EMDR לבין שנת חלום. בשנת 2011 בניסוי נמצא כי גירוי בילטראלי, נמצא דומה מאד לגלי דלתא בשינה.
אפיזודות מקוטעות וזכרונות טראומטיים נשמרים בהיפוקמפוס או באמיגדלה בלי שילוב ההקשר.
בכדי ליצור אינטגרציה, יש צורך לקודד את האסוציאציה בקורטקס ,וזאת בכדי ליצור הבנה של התמונה הגדולה יותר.
זיכרונות נשמרים באופן זמני בקומפלקס היפוקמפל-אמיגדלה, ומועברים לנאו קורטקס ומתחברים עם לרשת הזכרונות הסמנטיים. הזכרון עובר אינטגרציה ליצירת משמעות וללמוד מן האירוע. טרנספורמציה כזו יכולה לקרות בזמן השינה ובזמן חלום.
הזיכרון הטראומטי נחלש ועובר מההיפוקמפוס. אם זה לא קורה, המחסור בזיכרון עבודה יכול להוביל לבעיות קוגנטיביות ולמעשה להתפתחות פוסט טראומה.
ההשלכות הישירות הן שדרך EMDR המטופל חווה פעילות מוחית המתכתבת עם הפעילות המוחית בזמן שינה, השלב שבו זיכרונות אפיזודיים ורגשיים אמורים לזוז מהמבנה התת קורטלי ולעבור לנאו קורטקס עם זכרון העבודה, מעלה השערה כי גירוי בילטראלי מפחית את החיות הרגשית של הזכרון, ומקדם את שיתוף הפעולה.
שתי המשימות – העלאת הזכרון והגירוי הבילטראלי באופן סימולטני, עובדות על היכולת המוגבלת של זיכרון העבודה והתחרות בינהם גורמת לכך שהתמונות נראות פחות חיות ופחות חיוניות.
ניתן לשער כי ירידה זו של החיוניות, עשויה להיות קשורה גם לתנאים המדמים שינה שנוצרים על ידי הגירוי הבילטראלי, שנועד להחליש את הזכרון הטראומטי בהיפוקמפוס ולשלב זיכרון אפיזודי בנאו קורטקס.
המנגנון הנוירוביולוגי עשוי להיות קשור להאטת קצב יריית הנוירונים במערכת הלימבית, הנגרמת על ידי גירוי דו צדדי.
כתוצאה מכך הזיכרונות הרגשים באמיגדלה עוברים לאזור גבוה יותר במח ומעובדים.
יתר על כן, מצב זה דומה לשינה בה גלי דלתא מאפשרים זיכרון אפיזודי הן אוטוביוגרפי והן טראומטי לעבור לניאוקורטקס.
ראוי לציין כי גלי הדלתא מתרחשים בין 3-5 פעמים במהלך הלילה ואילו בשלב העבודה אנו מבצעים כ-25-30 פעם גירוי בילטראלי. זה יכול להסביר את העיבוד המאד מהיר של הזכרונות הרעים וסיום טיפול בכמה מפגשים.
* ליאורה מחט: עו"ס קלינית, מטפלת קבוצתית ופרטנית. קב"נית סגל בשב"ס ממיתר.
נבנה באמצעות מערכת דפי הנחיתה של רב מסר