.

סיכום ובינר "עבודת EMDR עם ילדים עם הפרעות ויסות ניורו התפתחותיות – בין ויסות להרגעה"/ אסתי בר שדה 
דינה לינדמן* 

 

כמטפלי EMDR כולנו מכירים את המקרים שהמטופל , ילד או מבוגר יושבים כל הפגישה על הכורסא או הספה וקסם הEMDR פשוט קורה . אך כל מי שמטפל בילדים מכיר היטב את המקרים הרבים שזה לא קורה, שילדים ובמיוחד ילדים עם SPD- 
Sensory Processing Disorder וילדים עם ADHD לא יושבים בשקט או לא יושבים בכלל. בוובינר המרתק שהעבירה אסתי למדנו מדוע ילדים כאלה מתקשים כל כך ואיך ניתן לעזור להם באופן מותאם לקשייהם.

 

בסרטון מקסים (לחצו כאן לצפייה בסרטון) שאסתי הראתה הוסבר הקושי של ילדי SPD דרך דימוי של ברז מים שהמים ממנו נשפכים אל כוסות (הגירוי המתקבל), וכיצד יש כוסות לכל חוש. לפעמים יש כוס גדולה, המים מטפטפים והכוס לא מתמלאת אף פעם (תת גירוי) ולפעמים יש כוס קטנה שמתמלאת מהר מדי וגולשת (היפר גרייה). חשוב שנכיר את ה"כוסות" של כל ילד, את הפרופיל הסנסורי שלו, כדי שנוכל לדעת באיזה אזורים נבחר לעבוד, איזה חוש להתמקד במשאוב או באיזה חוש להשתמש בגירוי הבי לטראלי.

בוובינר הביאה אסתי ידע תיאורטי על מהו ויסות ומהי הפרעה בוויסות והקושי המשותף לילדים עם ADHD ו- SPD. למדנו על דרכים שונות להתמודד עם ילדים עם המאפיינים הללו, ועם הקשיים הייחודיים להם כשחלק מהמאפיינים המשותפים לשניהם הינם המוסחות והאימפולסיביות.

אחד הכלים המעניינים שאסתי הציגה מגיע מתוך אמונה ששינוי בחוויה החושית ישפיע על הרגש שמלווה את החוויה החושית. שינוי כזה יכול להשפיע גם על האמונות והתפיסות הנלוות לזיכרון, מתוך הנחה ששינוי בחוויה החושית והרגשית יוביל לשינוי בPC.

בדרך הזו יש מעבר בין משאב לטרגט, תוך הרחבה של השינוי שנעשה ברמת החושים והטמעת אופני החישה בין המשאב לטרגט. ממפים עם המטופל כל חוש וחוש בנפרד בהקשר לתמונת המשאב באופן מפורט במיוחד. לאחר מכן עושים אותו דבר עם הטרגט. ומכאן מנסים לצבוע את הטרגט על פי "צבעי" המשאב. באופן ספציפי לכל חוש בליווי גירוי בי לטראלי.

עם הילדים הללו לא נוכל להגיע לעיבוד הטרגטים החבויים מתחת לסימפטומים ההתנהגותיים, לפני שנטפל במה שיש מעל. לכן אסתי קוראת לטיפול בילדים שסובלים מהפרעות הניאורו התפתחותיות "מסע אל בטן האדמה". בשכבה העליונה נראה פעמים רבות מופעים שונים של אני גרנדיוזי, "אני כל יכול" "אני גיבור על" ומתחתיו שכבה עמוקה של סכמות של דחייה, כישלון וחוסר ערך. הרבה כעסים בלתי נשלטים ותחושה של דחייה מתמשכת. ילדים אלו יעשו הכל כדי למסך את החלקים האלה כדי שלא נראה ולכן שלב ההכנה צריך להיות ממקום שמבין את החסר בתחושת ההתפעלות ההורית והקושי לגשת ישר אל ה"בטן". צריך למלא קודם את החסר הגדול במקומות האלה לפני שאפשר יהיה לגעת במקומות הפגיעים שמתחת.

ילדים אלו זקוקים להרבה תמיכה כדי להגיע ליכולת להביע את מגוון הרגשות והתחושות שמתערבבים אצלם, ניתן לעזור להם בעזרת "העננים והכוכבים", בצורה הדרגתית. בהתחלה רק זיהוי של הרגש על ידי אימוג'ים ובהמשך לאחר שמוצאים את המחשבות השליליות או החיוביות, שקשורות לאימוגי שנבחר, נשאל על הרגש והגוף, דבר שמאפשר הדרגתיות ועזרה ביכולת להביע את הרגש מתוך עצמם ולא רק בזיהוי שחיצוני לחוויה הפנימית שלהם.

בשונה מהטיפול הדינאמי הקלאסי בו יש הפרדה בין הטיפול בילד להורה מתוך אמונה שהילד צריך מקום בטוח לעצמו, הראייה בטיפול האינטגרטיבי שונה. בהסתמך על מחקר ותיאוריה מתחום התפתחות היכולת לוויסות ההדדי, ניתן בטיפול הזה מקום רב למושג אותו טבע ויגוצקי ,"הוויסות של האחר". ויגוצקי מתאר ויסות שמתקיים בין שניים. לעיתים, לא רק שהורה לא מווסת את הילד או שהילד לא מווסת את עצמו. ילדים אלו מתקשים לווסת את ההורה, (דבר שילדים עושים באופן טבעי דרך המחוות הילדיות שלהם בקולות חיוכים ובחוויה של סיפוק ורגיעה). לכן אנחנו מדברים על הפרעת ויסות הדדית.

בגישה זו אנחנו עובדים עם הדיאדה, אנחנו לומדים את הפרעת הוויסות בתוך המערכת כאשר כל הפרעה בוויסות שמתרחשת בחדר היא הזדמנות ללמד את השניים כיצד לווסת ביחד. כל פעם שעולה רגע של ויסות הדדי אנחנו נחזק אותו. המטפל מתבונן בדיאדה דרך עיניים נוירו התפתחותיות. בהתנהגות נראה לעיתים אקטינג אאוט ולעיתים אקטינג אין.

כדי שההורים יוכלו להכנס לתהליך של ויסות הדדי נעזור להם קודם כל לווסת את עצמם. ניתן לעזור להם לזהות את המצב שהם או הילד נמצאים בו ולפי המצב לדעת איך להתערב. נוכל לעזור להורים למפות את האזור שבו הילד נמצא ובאיזה איזור הם נמצאים וכך להגיב בצורה מותאמת יותר.

אזור כחול – עצוב, חולה עייף, משועמם, איטי.

אזור ירוק – שמח, רגוע, ממוקד, נכון לפגוש את הסביבה

אזור צהוב – מתוסכל, מודאג, חסר מנוחה, או מאבד שליטה

אזור אדום – כועס, מבוהל, מפוחד, צועק, מאבד שליטה 

דרך נוספת היא נשימה משותפת עם הילד כשמצביעים על ריבוע מצויר ומזיזים יחד את האצבע. בכל צלע שאיפה וצלע אחרת נשיפה כבפינות עוצרים. בסוף שואלים איך זה מרגיש בגוף. או דרך אחרת - לדמיין את הסערה של הילד בכל הערוצים ואז לדמיין שיש גשר שצריך לחצות אותו והמים למטה סוערים. הגשר מתנדנד והסערה מטלטלת אבל יש ידיעה שבסוף מגיעים בבטחה לצד השני.

העיקרון המנחה הוא שהעבודה היא לא על גבולות או הרגעה, אלא על איזון בין רגעים טובים לרגעים קשים יותר. בשביל זה צריך למלא את סל המשאבים ההוריים כדי שנוכל להשתמש בו כמשאב לרגעים הפחות מווסתים.

עוזרים להורים למלא את סל המשאבים ההוריים. אפשר לבקש רגע לעצור ולנשום בעזרת שאלות מכוונות להרחיב ולהטמיע את הרגעים האלה.

שאלות לדוגמא:

מתי אתם נהנים מהקרבה של הילד שלכם?

מה גורם לכם את ההנאה הגדולה ביותר להיות ההורה שלו?

מתי אתה מרגיש הכי הרבה ביטחון כהורה?

תאר רגע אחד שבו היה לכם ממש טוב ביחד, על פי תפיסתך מה הילד שלך למד ממך כהורה שלו?

כמה ביטחון מ 0-10 יש לך כעת כשאתה חושב על הרגע שבו תצטרך לסייע לו כשהוא במצוקה?

למה אתם זקוקים יחד כדי להתמודד עם המציאות המשברית?

עוד דרך לעזור למלא את סל המשאבים הוא תרגול חיזוק ה"עיניים הטובות": מבקשים מההורים להכין כרטיסיות עם שמות של אנשים משמעותיים בחיי הילד שרושמים על הילד דברים נעימים עליו ומחזקים. אפשר לשחק עם הכרטיסיות בכל מיני אופנים. להציג כרטיסיה ולשאול מי כתב או להגיד את שם האדם ולשאול מה לדעתו הוא כתב. ולאחר מכן אפשר לחזור כמה פעמים על המשפט המחזק עם גירוי בי לטראלי.

פונגי אומר שכל חוויה של כשל אמפאטי היא אפשרות לתיקון. בטיפול מהסוג הזה זה האזור בו נעשה הרבה מהעבודה. נרצה ללמד את ההורים להיות נוכחים בקשר עם הילד בכל המצבים ולפעול באופן מותאם. משימה לא פשוטה פעמים רבות כי באופן טבעי להורים ולאנשים בכלל יש נטייה לרצות להרגיע את הכעס וחוסר הוויסות. בטיפול עם ילדים ובפרט ילדים עם קשיים ניאורו התפתחותיים. המטרה היא התאמה לרמות הפעילות המבניות של הילדים. לא להרגיע ולא לעשות עיצוב התנהגות אלא לשחרר את הסערה על ידי הפעלה של האזורים הסנסומוטוריים במוח. ילדים כאלה לא נעזרים בנשימות מרגיעות אבל אפשר להשתמש בתרגילי נשימה אקטיביים יותר כמו הרמת ידיים ושחרור בבת אחת. נרצה לעזור לילד לפרוק את האנרגיה דרך הגוף לא בשיחה ודיבור אלא דרך הגוף בשלב ראשון. ניתן לעשות דברים שונים בחדר הטיפול וגם בבית. לרוץ לקפוץ, לעשות תרגילי שחרור, לעשות ג'ייקובסון מותאם לילדים (דימוי של לימון שמועכים, פרצופים כמו חיות וכו' ואז שחרור) וכשנרגע קצת אפשר להשתמש בשמיכה כבדה או רגילה לכרבול תוך הכלה ותמיכה של ההורה.

אסתי הדגישה שחשוב שנבין שאולי לא נצליח לשנות את הנטייה המולדת של הילדים אך הקושי העיקרי שלהם הוא הטראומות הקטנות שנלוות להפרעה הנוירו התפתחותית, טראומות שנגרמות בשל חוויות השבר בקשר בין הילד לאחרים משמעותיים, ובמרחב היחסים הזה מתרחשת העבודה הטיפולית.

בתקופה זאת של הקורונה, הורים רבים טרודים ופחות פנויים לילדים. נרצה לסייע להם למצוא עוד רגעים של הרגשת מסוגלות הורית והתאמה לילד.

הוובינר הסתיים אך על המסך בזום נראה שהמצגת עוד ארוכה. נשארנו עם טעם של עוד וסקרנות רבה לקבל עוד מאסתי המלאה בכל כך הרבה ידע, חכמה, ניסיון יצירתיות ובנוסף משחקיות ותשוקה לטיפול EMDR בילדים ובני נוער. תודה אסתי.

________________________________________________________________________________

*דינה לינדמן - מטפלת EMDR מוסמכת , מטפלת בתנועה ומוסיקה MA.
dinalindeman@gmail.com

נבנה באמצעות מערכת דפי הנחיתה של רב מסר

.